אנחנו יושבים מול הדף הריק ולא יודעים איך להתחיל. טוב, זה לא פלא. בשום קורס שלקחנו במהלך שלוש שנים של לימודים אף אחד לא באמת הסביר לנו איך בכלל מתחילים לכתוב עבודה אקדמית. הסילבוס וההנחיות נראות ונשמעות לנו כמו סינית (ובהנחה שלא למדנו מזרח אסיה זה הופך את המצב לעוד יותר חמור). אז איך בכל זאת מתחילים?
פונים למרצה ומבקשים הכוונה – לפעמים שיחה קצרה של 10-15 דקות עם המרצה יכולה להבהיר בדיוק "למה התכוון המשורר". אילו נושאים כדאי לבדוק, איך לצמצם נושאים שיתאימו לעבודת מחקר של 30 עמודים ולא לדוקטורט ועוד.
החלטנו על נושא כללי לכתיבת עבודה סמינריונית
השלב הבא הוא בדיקה של כמות החומר הקיימת. לצורך כך, כדאי מאוד לערוך הכרות מעמיקה עם מאגרי המידע הקיימים. אם אתם לא בטוחים איך מחפשים במאגרי המידע, כדאי להגיע לספריה ולבקש הדרכה קצרה מהספרנית. לעצלנים שבנינו, גם ביוטיוב אפשר למצוא הדרכות אינספור לגבי מאגרי המידע השונים בהם אפשר למצוא כמעט כל מאמר רלבנטי.
גיבוש שאלת המחקר
רק לאחר שאספנו חומר וראינו שיש בידינו מספיק מאמרים מעודכנים ורלבנטיים לכתיבת עבודה סמינריונית בהיקף הנדרש כדאי לשבת ולגבש שאלת מחקר שגם ניתן יהיה לענות עליה. כדאי להימנע מנושאים שפשוט לא ניתן למצוא לגביהם מספיק חומר. עבודה אקדמית אמורה להיות חדשנית אבל(!!!) חייבת להסתמך על מקורות ומחקרי עבר. לכן, אם אין מספיק חומר כדאי לעבור לנושא הבא. גיבוש שאלת המחקר מצמצת וממקדת את הנושא ומאפשרת לעשות "סדר בראש" לקראת ניסוח ראשי פרקים. שאלות חקר מנוסחות ונפתחות בשאלות הבאות: "האם", "כיצד" ועוד.
יש לזכור כי אנחנו רוצים שאלת חקר פוריה, ממוקדת, מעניינת. מצד שני, שאלות חקר בעבודה סמינריונית אינן יכולות להיות פשוטות מדי ולא מתוחכמת. הן גם לא יכולות להיות כלליות מדי, כגון: "איך משפיעה פרסומת על היחס למיעוטים?" כי אנחנו צריכים לאתר גורמים שניתן יהיה אחר כך לבדוק, לאשש ולהפריך. לכן, שאלות חקר פוריות לעבודות סמינריוניות הוגדרו על ידי יורם הרפז (2000), כשאלות שלהן כמה תכונות יסודיות:
- ראשית, שאלה פתוחה שאין לה באופן עקרוני תשובה חד-משמעית;
- שנית, שאלה המערערת את הנחות היסוד והמטילה ספק במובן מאליו ותובעת לחשוב על שרשי הדברים;
- שלישית, שאלה המחייבת התמודדות עם תכנים עשירים שלא ניתן לענות עליה ללא מחקר שקדני וממושך;
- בנוסף, שאלה רלוונטית לחיי הלומדים ולחיי החברה שבה הם חיים; שאלה אחרת היא שאלה שיש בה ממד אתי שיש בכוחו להניע למידה ומחקר; ולבסוף, שאלה מעשית שניתן לעבד לשאלת מחקר ושיש עליה מידע נגיש לתלמידים.
ניסוח ראשי פרקים
יופי, יש לנו שאלת מחקר. השלב הבא הוא ניסוחם של ראשי פרקים לעבודה סמינריונית. ראשי הפרקים משקפים את מבנה העבודה הסמינריונית ואת התוכן שיהיה כלול בה. הם מנחים את הקורא ובונים ציפיות ביחס לנאמר בפרק מסוים בעבודה אקדמית. על כותב של עבודה סמינריונית לנסח ראשי פרקים אינפורמטיביים ולהימנע מכתיבת ראשי פרקים כלליים . כאשר בוחר הכותב של עבודה אקדמית לנסח ראש פרק בצורה כללית מדי הוא פותח פתח לבלבול, לעיסוק שחורג מגדרי העבודה ולהיעדר מיקוד. בד בבד, על ראשי הפרקים – בדומה לניסוח שאלת המחקר בעבודה סמינריונית – להיות מעוררי סקרנות ולא כאלה שיעידו באופן ישיר על תוכן הפרק וכדאי גם להסתייע בסעיפי משנה אינפורמטיביים שיאפשרו בניית הנושא מהכלל אל הפרט (בצורת "פירמידה").
ניסוח ראשי הפרקים גם מעמיק את ההיכרות עם החומר וגם מאפשר בעצם הכנה לכתיבת העבודה הסמינריונית עצמה כאשר בשלב הכתיבה עצמו אנחנו כבר מכירים את החומר ויודעים מה צריך לכלול כל פרק. כדאי כבר בשלב זה, לשמור את המאמרים הרלבנטיים ולסמן בהם את הקטעים בהם נרצה לעסוק בכל אחד מראשי הפרקים בעבודה הסמינריונית.
בניית לוחות זמנים לכתיבת עבודה סמינריונית ועמידה בהם ללא גמישות – בדומה לאופן הלמידה למבחן, גם כאן, נדרשת מידה רבה של משמעת עצמית ובניית לוחות זמנים הכרחית לעמידה ביעדים המוגדרים ולהגשת העבודה בזמן ובלי לחץ!
כאשר ניגשים לכתיבת עבודה סמינריונית ולמחקר עצמו – חשוב לדעת ולהכיר הן בחולשות והן בחוזקות שלנו ככותבים. אם איננו יודעים להתנסח בבהירות או שאין לנו ידע מספיק בניתוח סטטיסטי שנדרש לצורך עבודה סמינריונית אמפירית כדאי לפנות לאנשי מקצוע בתחום ולקבל סיוע. הכרה ביכולות (או בהיעדרן) רק יחזק אותן ויאפשר לכתוב מהר יותר וזורם יותר בעבודה הסמינריונית הבאה. אז לא לשכוח – אנחנו כאן כדי לאפשר לכם לכתוב עבודה אקדמית ברמה גבוהה.
חשוב לזכור – לפני הגשת העבודה, תמיד כדאי להניח את העבודה הסמינריונית בצד ליום יומיים ואז לשוב ולקרוא אותה בשבע עיניים במבט מחודש. לפתע יתגלו לכם דברים חדשים, פספוסי הגהה ועוד שכדאי לתקנם בטרם ההגשה עצמה.
בהצלחה
