המרצה הפיל את הפצצה: עליך להציג את נושא המחקר בכתה. ברגע זה כל שאר המלים מתערבלות באוויר והופכות חסרות משמעות. החרדה משתלטת ומיליון שאלות מתחילות להתעופף במוח שלך ובאוויר הכיתה במקביל: מתי? איך אצליח לעמוד מול הכיתה? איך אצליח להסביר בדיוק מה הנושא והאם עלי לכלול ממצאים למרות שבכלל עוד לא העברתי שאלונים? ועוד ועוד. אז בשביל מי מכם שבטוח שזו משימה שגדולה עליו, הנה המדריך המקוצר להגשת רפרט, שהוא בדרך כלל חלק בלתי נפרד מהגשת כל עבודת סמינר או מטלה אקדמית:
1. קבלת אינפורמציה: במקום להיות בשוק מההודעה של מנחה הסמינריון, צריך להתעשת ו"לחלוב" ממנו כל פרור מידע רלבנטי: באיזה שלב של הסמינריון יערך הרפרט? מה ההיקף (הן מבחינת כמות השקופיות והן מבחינת זמן ההצגה בכיתה)? מה בדיוק צריך הרפרט לכלול )מבוא, סקירת ספרות תמציתית, שיטת מחקר, ממצאים, דיון ומסקנות, ביבליוגרפיה? לכל מרצה ההעדפות שלו וחשוב וכדאי לא לעשות יותר ולא פחות מדי אלא בדיוק כמו שהוא רוצה שזה יעשה. זה יחסוך זמן, כאב ראש ויעזור לכם להיות מפוקסים במטרה: הצגת רפרט מדויקת!
2. בניית הרפרט: לאחר קבלת כל האינפורמציה החשובה ממרצה הסמינריון הגיע הזמן לתכנן באופן מפורט מה כן ומה לא יופיע במצגת ולהתאים זאת לזמן הקצוב שבידינו גם להגשת המטלה ובעיקר לזמן הנדרש מאתנו להציג בכיתה. ברור שרפרט שנכתב בסוף הקורס יהיה ארוך יותר ומפורט יותר, יכיל גם ממצאים בדרך כלל (לפחות ראשוניים) וזמן ההצגה יהיה 20-30 דקות. לעומת זאת רפרט שמטרתו רק הצגת הנושא, יכלול לא יותר משאלת המחקר, השערות (במקרה של מחקר אמפירי), סקירת ספרות תמציתית ביותר, שיטת מחקר וכמה פריטים ביבליוגרפיים ראשונים. בדרך כלל זמן ההצגה של רפרט כזה הוא 10-15 דקות לכל היותר.
בהתחשב בנתונים הללו אנחנו חוזרים לחומר שכבר יש בידינו ומסדרים אותו לפי מבנה העבודה הסופית. בדרך כלל המבנה הוא כזה: מבוא – סקירה – שיטת מחקר – ממצאים – דיון ומסקנות – ביבליוגרפיה – נספחים. אם יש לנו כבר שאלת מחקר, השערות, שיטת מחקר וסקירה מאושרת על ידי המרצה זה הזמן להפוך אותם לבולטים קצרים ותמציתיים. אם לא, זה הזמן להתחיל להכין הצערת מחקר מפורטת (הכוללת גם ראשי פרקים לעבודה) ולאשר אותה מול המרצה. לאחר מכן יש להכין סקירת ספרות קצרצרה שכוללת כמה בולטים קצרים ביחס לטיעונים/המשתנים העיקריים שיבדקו בעבודה. במקרה שהרפרט אמור להציג גם את הממצאים אנו פועלים באותה דרך ומציגים את עיקרי הממצאים בלבד ("השורה התחתונה"), לעתים גם גרפים מעניינים במיוחד הכלולים בעבודה וכן בקיצור מסקנה תיאורטית ואופרטיבית שאנו מסיקים מן המחקר
3. גיבוש סופי: עריכה ועיצוב וסימולציה: זה החלק הכיפי! אחרי שהרפרט מוכן למעשה אנו עוברים עליו שוב מספר פעמים, בודקים: הגהה; מקצרים משפטים ארוכים מדי, מוחקים פרטים שבתחילה נראו לנו רלבנטיים אבל בדיעבד מתברר שמפריעים לזרימה של הרפרט; בוחרים פונט ברור ורקע הולם (תלוי גם בנושא הרפרט – אם למשל מדובר במצגת לסמינריון במנהל עסקים עדיף רקע לא מקושקש מדי וצבעים מונוכרומטיים. אם מדובר במצגת לסמינריון באיכות הסביבה אפשר ליצור רקע שמזכיר נושאים "ירוקים". אם מדובר בסמינריון שנושאו משפט פלילי אפשר רקע דרמטי יותר וכיו"ב).
וכעת מגיע השלב החשוב מכולם והוא סימולציה בפני בן משפחה/חבר של הרפרט. כן, זה יכול קצת לשעמם (את ה"קורבן" הנבחר למשימה) ואפילו להביך (אותנו) אבל זה חשוב משלוש סיבות: הראשונה, לראות שמה שנראה לנו מובן לחלוטין אכן ברור גם לצד שמקשיב לנו. חשוב להפנים הערות בונות מצד ה"קהל" ולתקן בהתאם. הסיבה השנייה היא לתזמן נכון את המצגת ולבצע התאמות במידה ורואים שהמצגת ארוכה או קצרה יותר משתכננו. והסיבה השלישית – למי מאתנו שסובלים מכך – התגברות על "פחד קהל" שיכול בזמן אמת, ממש לשתק.
ביצוע של כל אחד מהשלבים יכול להביא אתכם להכנת והגשת רפרט מצוין, בלי הרבה דאגות מה שיוסיף בהחלט לציון הסופי שלכם בעבודה סמינריונית.
בהצלחה
